אויש, אסתי, שברת לי את השיניים. מה היא המילה הזו הסתנכר… מה?
בכדי להסביר מהי הסתנכרנות אספר סיפור קצר: מירי בת השלוש טיפסה בוכה במעלה המדרגות. כבר מאחורי הדלת שמעה אמא שלה את הבכי. מירי נכנסה הביתה מתייפחת בקול.
אמא ירדה על הברך, הביטה למירי בתוך העיניים, הבעת פניה היתה עצובה ומשתתפת. היא שאלה: "אוי מירי, מה קרה?" ומירי משיבה בקול בוכים: "הלכתי על המדרכה ופתאום נפלתי וקיבלתי מכה חזקה בברך.
"אוי", אומרת אמא בהשתתפות. מחבקת את מירי. נותנת לה נשיקה על הלחי הרטובה, עוד חיבוק והיא מתרוממת בחזרה. מירי מנגבת את הדמעות, עוד טיפ טיפונת בכי בשביל ה-Fade out, וזהו, נגמר הסיפור. מירי הולכת לענייניה לחיים ולשלום.
מה עשתה פה אמא של מירי? מילה אחת – הסתנכרנות! אסתי, שוב את מתחילה?! דברי עברית! טוב, מה שהיא עשתה זה "התאמה".
אמא של מירי התאימה את עצמה עד כמה שאפשר למצב שמירי ביטאה. 1) היא ירדה על הברך לגובה של מירי. 2) הבעת פניה היתה עצובה, מזדהה ומשתתפת. 3) קצב הדיבור הותאם לזה של מירי וטון הדיבור היה מזדהה ומשתתף.
שלושת המרכיבים האלו סייעו למירי לחוש תמיכה מקסימלית מאמא שלה וכתוצאה מכך – להירגע, לצאת מהסיפור ולהשתלב בסדר היום.
באחד הטיפים הקודמים תיארתי מציאות שבה אנחנו כבוגרים מעוניינים כמה שיותר לגונן על הילדים אולם מציאות החיים היא כזאת שלא תמיד אנחנו יכולים לעשות זאת. הילד מתרחק מסינרנו וחווה חוויות שונות. חלקן נעימות וחלקן פחות. חלק מהן אפילו טראומטיות.
מחקרים עדכניים שבדקו את מידת השפעתן של חוויות טראומטיות בגיל הרך, גילו כי ילד שקיבל תמיכה, הכלה ואהבה בסמוך לחוויה הטראומטית, האירוע לא הותיר רושם נפשו והוא חזר לזרם החיים הבריא.
מתחברת לדברים? יש לך הערות? הארות? השגות? כתבי לי לדוא"ל: Estihes@gmail.com או להשאיר תגובה בטופס למטה. אשמח לשמוע ממך (: