ז' שבט תשע"ט

13/01/2019

הילד ישב על המדרכה ולא הסכים לזוז

נקיפות המצפון של האימהות

"תגידי אסתי, מה אני עושה? יש לי נקיפות מצפון איומות בקשר ליוסי שלי". 
כך שאלה אותי דסי, אמא לשני מתוקים.

קודם כל חייכתי אל דסי וברכתי אותה: "ברוכה הבאה אל המועדון".
– "למה את מתכוונת?"
– "ברוכה הבאה למועדון האימהות! כל אמא, בחדר לידה, עם התינוק הטרי מקבלת בעסקת חבילה מתנה ושמה נקיפות מצפון.
זהו! יש לך נקיפות מצפון, זה אומר שאת שייכת למועדון האימהות.
עכשיו ספרי לי במה העניין".

דסי סיפרה: "הייתי בערך חודש אחרי הלידה השניה.
בכל בוקר לקחתי את יוסי בן השלוש לגן ובצהרים הלכתי להחזיר אותו.
תופעה שהתחילה לחזור על עצמה הייתה,
שבאמצע הדרך, יוסי היה מתיישב על המדרכה וטוען שאין לו כוח ללכת.
ניסיתי לשכנע אותו, הבטחתי לו ממתק, חלק מהדרך נשאתי אותו ביד אחת
כשביד השניה אני מתמרנת את העגלה על המדרכה,
וחלק מהזמן נאלצתי לגרור אותו תוך כדי שהוא מייבב שאין לו כח.

אחרי תקופה מסוימת ובעקבות סימנים נוספים התברר שהוא סובל ממחסור חמור בברזל.
רמת ההמוגלובין שלו עמדה על שבע. זה אומר שהחולשה שלו היתה אמיתית
ולא סתם התפנקות בגלל התינוק החדש.

-"עכשיו אני אוכלת את הלב שלי. אני מרגישה אמא רעה. הילד צדק ואני לא ידעתי.
לא התחשבתי בו. מסכן".
"ומה קורה?" שאלתי את דסי. "האם נקיפות המצפון מיטיבות עם יוסי שלך?
"דסי הרהרה רגע, "האמת היא שאני לא לגמרי בטוחה.
הרי ממילא הוא מקבל עכשיו את הטיפול המתאים
אז איזו תועלת יש מנקיפות מצפון. הן רק גורמות לי להרגיש רע
ולהיות אמא עצובה וקצרת רוח".

– "זאת אומרת שגם את וגם הילדים שלך מפסידים מזה,
אולי הגיע הזמן להשתחרר מרגשות האשם האלו?!" אמרתי לה.
– "את לא יכולה לבטל את הצורך בנקיפות מצפון,
הרי הן אמורות לשמור עלינו מטעויות, לא כך?" טענה דסי טענה שלכאורה צודקת.

הסיפור של דסי מתאר דילמה מצויה.
לכל אמא יש את נקיפות המצפון שלה.
מצד אחד, נקיפות המצפון האלו מחלישות, מצערות ומרפות את ידינו.
מצד שני, יש להן לכאורה תפקיד חשוב בכך שהן שומרות עלינו ערניות
ומניעות אותנו לתקן את עצמנו אם טעינו.

אז מה עושים?
התשובה היא "הפרדה"
אנחנו מפרידים בין העבר לבין העתיד:
מה שהיה –  הכל לטובה.
הכל נגזר באהבה מאתו יתברך בצורה מדודה המתאימה לכל אחד במינון מדויק.
מכאן ואילך  אנו בודקים מה ניתן לתקן או לשנות ומיישמים את המסקנות.
ברגע שנקיפות המצפון מילאו את ייעודן אפשר וכדאי לשחרר אותן ולהשתחרר מהן.

אחרי שבועיים עידכנה אותי דסי: "חזרתי להיות האמא השובבה והצחקנית שהייתי.
פשוט כיף לי עם הילדים".
במאמרים הבאים אני רוצה בע"ה להתייחס למה שאפשר בכל זאת לעשות כאשר ילד חווה איזושהי חוויה לא נעימה.

אנחנו כהורים רוצים לגונן על הילדים שלנו
אבל למעשה בחיים הם נתקלים מידי פעם באירועים שעלולים לפגוע בהם או להחליש אותם. איך אנחנו כאימהות יכולות לחזק את החוסן של הילדים שלנו
ולסייע להם לצלוח אירועים שונים ולצאת מחוזקים.

אגב, הדברים מתאימים לכל אחת.
גם למי שעדיין לא אמא בפועל
וההיכרות שלה עם עולם הילדים היא כדודה, גננת או מורה.
למעשה כל אחת מאיתנו היא אמא
גם אם לא במובן המקובל של המילה.
כל אחת היא האמא של הנפש היקרה שנמצאת בתוכה.
של הילדה הקטנה שהיא הייתה ועדיין חיה בתוכה.

מתחברת לדברים? יש לך הערות? הארות? השגות?
מזמינה אותך לכתוב לי לדוא"ל: Estihes@gmail.com 
או להשאיר תגובה בטופס למטה. אשמח לשמוע ממך (:

תגובות: