ההזדהות הראשונה שלי עם "מקצוע" האימהות היא מגיל 3 בערך. כבר אז, אהבתי לדמיין את עצמי כאמא.
הייתי משחקת עם הבובות והייתי אמא שלהן. (מוכר לך?)
כשדמיינתי אז, בגיל שלוש או בגיל חמש, איזו אמא אני אהיה, היו לי כל מיני החלטות. אני מודה שלא בכולן עמדתי.
היה לי ברור למשל, שכשאני אהיה אמא אני ארשה לילדים שלי כל היום ממתקים.
בין לבין השנים חלפו. נעשיתי נערה. כשהייתי בת שבע עשרה אמא שלי נפטרה, נשארתי האחות הגדולה לשבעה ילדים מתחתי כשהקטן שבהם עוד לא בן שנתיים. היתה לי תשוקה אדירה להעניק להם את הטוב ביותר כממלאת מקום. חרשתי ספרים, הקשבתי, למדתי, התנסיתי, טעיתי, התייעצתי, לפעמים נפלתי, אחר כך קמתי והמשכתי הלאה. אמנם את החסר לא יכולתי למלא. אני מקווה שלפחות ריככתי מעט את הקושי.
מאז ועד היום התחום הזה של כישורי אימהות הוא הבייבי שלי. החושים שלי מתחדדים כשאני רק מזהה משהו שיכול לקדם ולהעניק לי עוד ידע עם פוטנציאל של שיפור ודיוק. במשך 30 השנים שבאו אחר כך זכיתי ב"ה לגדל את ילדי, שחלקם ב"ה כבר מגדלים את שלהם.
במהלך השנים המשכתי לרכוש ידע בתחום הזה ובתחום בריאות הנפש וההתפתחות האישית. לצורך פרנסתי עסקתי באיור ספרים, איירתי את סדרת ספרי החשבון "מסלולים" של מט"ח וקרוב לשמונים ספרים של מנוחה פוקס. גם בתחום האיור הרגשתי שאני מגשימה את האידאל הזה. היה לי חשוב להגיש לילדי ישראל ציורים חמודים שיעשו להם טוב על הלב וייהנו אותם. אחר כך למדתי ספרות טיפולית והוצאתי לאור ספרים לגיל הרך.
לפני כשבע שנים הפכתי את העיסוק האומנותי שלי באיור לעיסוק באומנות אנושית. היה לי רצון חזק לשתף אימהות בידע, בתובנות ובניסיון שרכשתי. פיתחתי את: "מודל הרמוניה"שמרכז את הדברים בצורה ברורה ומסודרת המאפשרת לכל אחת ללמוד את הדברים בפשטות ובבהירות.
במהלך השנים פגשתי סוגים שונים של אימהות. היו אלו שרצו לשמוע וללמוד איך נכון לגדל את ילדיהן, אך היה להן קשה. תחושתן הייתה שמצפים מהן להעניק אהבה ולהימנע מביקורת בעוד שהן מרגישות ביקורת מוסוות על התנהלותן כאימהות ומרגישות שהתפקיד הזה גדול עליהן. כמו שאמרה לי פעם חברה: "אחרי שאני שומעת הרצאה אני מרגישה אמא רעה, אני מרגישה חסרת סיכוי, אני מרגישה שאני עושקת את הילדים שלי".
לעומת זאת פגשתי גם תופעה הפוכה. השתתפתי בסדנה שעל פי הפרסומת הייתה נראית מאד מבטיחה. באתי לבדוק. המנחה הרבתה לדבר על כמה שאנחנו טובות ומקסימות. נפלא! אני בעד. בשלב כלשהו היא ביקשה שכל אחת תציב מטרה נחשקת. הצבעתי ואמרתי שאני רוצה להיות אמא סבלנית שמגדלת את הילדים שלה בהנאה. התגובה של המנחה הייתה מבטלת. כאילו המטרה שלי אינה ראויה. היא אמרה: "שיגידו תודה שילדנו אותם".
אהההמ…
לא זה מה שחיפשתי. אני כן רוצה ללמוד ולהשתפר. המפגש החוזר הזה עם שני קצוות הסקאלה הביא אותי להחלטה לפתח את מודל הרמוניה.
הפירוש המילוני של המילה הרמוניה הוא תיאום מוצלח. התחברתי לזה אולי גם בגלל שאני מגיעה מעולם האומנות. במוזיקה – הרמוניה הכוונה לתיאום מוצלח בין הצלילים שגורם ליצירה להיות ערבה לאוזן. הרמוניה בציור היא תיאום מוצלח בין הנושאים הצבעים והרקע, שעשויים לגרום ליצירה להיות עוצרת נשימה ביופייה. העולם שהקב"ה ברא הוא עולם הרמוני עם תיאום מופלא בין כל חלקי הבריאה.
מה שאני רציתי, זה ללמד את כל מה שאנחנו צריכות לדעת כאימהות, אבל עם הרמוניה מלאה עם הצרכים שלנו האימהות. מתוך אמונה שאמא שרוצה להיות טובה לילדים שלה, כדאי מאד שהיא תהיה גם טובה כלפי עצמה.
יש לך שאלה? בקשה? כתבי לי כאן ואשתדל לחזור אליך בהקדם.