יש מילה שמתחשק לי להוציא מהשיח שלנו.

המילה "למה".

נו טוב, לא להוציא אותה לגמרי

כי אם נבטל אותה

איך נדע למה הזברה לובשת פיג'מה?

מה שכן –

רוצה להוציא אותה ממשפטי תוכחה.

היא פשוט לא קשורה לשם

וכשהיא נכנסת היא מתחילה לסבך עניינים פשוטים.

הנה למשל:

"למה לא שמת את הילקוט במקום?"

נו ברצינות.

את באמת כל כך רוצה לדעת למה הוא לא שם את הילקוט במקום?

לא!

כל מה שאת רוצה זה שהוא ישים את הילקוט במקום

אז הכי פשוט שתגידי לו: "שים את הילקוט במקום בבקשה".

ואם את ממש כועסת

כי זו כבר הפעם השלישית שהוא עושה את זה השבוע

והוא יודע שאת לא מסכימה

אז את יכולה להיות פחות נחמדה

ולומר לו בפשטות:

"לא שמת את הילקוט במקום וזה לא בסדר".

בה…

מה קרה?

שום דבר נורא.

הוא מבין שזה לא בסדר

ושאת רוצה שהוא ישים את הילקוט במקום.

אולי הוא אפילו יבקש סליחה

וישתדל לא לחזור על כך מחר.

לעומת זאת כשאנחנו שואלים אותו:

"למה לא שמת את הילקוט במקום?" אנו דוחקים אותו לפינה.

מה בדיוק הוא אמור לענות לנו?

האם אנו באמת מצפים לתשובה?

להיפך.

אם הוא יענה זה עלול להישמע חוצפה.

אז מה, תגידו, מה אנחנו רוצים ממנו????

​

הנה שינוי קטן בתבניות שפה שיכול לשפר פלאים את השיח בבית ואת ההרגשה

וליצור השפעה הרבה יותר יעילה וברורה.

במקום לומר:

"למה עוד לא לבשת פיג'מה?"

נאמר: "לכי (מיד!!!!) ללבוש פיג'מה".

במקום לומר: "למה לא הכנת סנדוויץ גם לאחיך?"

נאמר: "האם את יכולה להכין סנדוויץ גם ליונתן?".

במקום: "למה לא אספת את הלגו?"

נאמר: ____________________________

ואת שאלות ה"למה" נשאיר לשאלות אינטלגנציה בלבד

כמו שאמר האבא הבדואי לבנו: "אם לא תשאל איך תדע?"

בהצלחה.

ותזכרו להנות עם הילדים שלכם. זה כיף אמיתי.