כ״ה בשבט תשפ״א
07/02/2021
רק שהתוכי לא יגלה...
בס"ד
בדיחה שקראתי בילדותי:
אמא: דני, למה אתה מלמד את התוכי מילים לא יפות?
דני: אל תדאגי אמא, אני רק מלמד אותו מה לא לומר.
בבדיחה הזאת נזכרתי
כשקיבלתי מכמה אימהות שאלה דומה
בעקבות ההצהרה שלי שלא לאפשר אלימות פיזית או מילולית במריבות בין ילדים.
במייל הקודם הרגעתי והבהרתי שאין כוונתי שעלינו לא לאפשר מריבות
אלא שלא לאפשר אלימות במריבות
וכתגובה קיבלתי בניסוחים שונים את השאלה:
מה נחשב לאלימות מילולית?
ובכן – כינויי גנאי ועלבונות נחשבים לאלימות מילולית
מה נחשב לכינויי גנאי ולעלבונות?
נו טוב, אתן לא מצפות ממני לנהוג כמו דני מהבדיחה שבתחילת המייל, אה?
בכל זאת אתן שתי דוגמאות (;
אמירות כמו:
"אויש כמה שאת חכמה"
או "איך יכולת להיות כל כך מוכשר"
הנאמרות בנימה צינית.
המדד שלי לאלימות מילולית הוא – מילים שפוגעות בערך העצמי של הזולת
וגורמות לו לצביטה וכאב פנימיים.
לא כולל מריבות מסוג של:
כן נכון / לא נכון / אל תדרכי לי בספונג'ה / תורך לסגור את המיטה / תחזיר לי את הטטריס.
בהצלחה והרבה נחת.