כל אדם זקוק להרגיש בעל ערך.
זה נובע מנצחיות הנשמה שבתוכנו.
האדם לא רוצה להרגיש שהוא עוד איזשהו גרגר אבק במרחבי הדורות.
יש לו ערך בלתי ניתן לפגיעה.

כילדים היינו זקוקים להערכה הזאת שתבוא מבחוץ.
לקבל את ההערכה הזאת מעולם המבוגרים שסביבנו.
לקבל אישור על כך שאנחנו טובים ובעלי ערך.

כמבוגרים אנחנו יוצאים לעולם הגדול
ופתאום מוצאים את עצמנו במקומות
שבהם, למרות התמודדות שנעשית בגבורה ובחדרי חדרים,
אף אחד לא רואה, אף אחד לא יודע ואף אחד לא מעריך.
וכאן אנחנו עלולים להישבר.
אנחנו לא יודעים מהיכן נשאב את הכוחות להתמודדות הזאת.
זהו רגע האמת
וזאת בדיוק הסיבה שבגללה מובטח לאשת החיל "ותשחק ליום אחרון".
כי החסד הגדול והנאצל ביותר הוא אותו חסד שנראה לכאורה מובן מאליו. הרחק מאור הזרקורים.
במקורות היהודיים נחשב החסד שאדם עושה בתוך ביתו לחסד האצילי והחשוב ביותר.

עכשיו תכל'ס, מה עושים? את מתארת שקשה לך עם זה.
הפתרון הוא – קודם כל להתחיל לשים לב לכל דבר טוב שאת כֵּן עושה עם הילדים.
אני בטוחה שיש לך גם רגעים טובים, ושאת לא עצבנית עליהם כל הזמן.