י"ב באייר תשפ״א

25/04/2021

פעימות חיים

בס"ד

 

בשבוע שעבר יצאתי לחצר הבית שבו אני גרה.

מהטראסה שמולי

בתוך כל הירק שנשפך משם ומרנין את ליבי,

הציצו אלי פרחים סגולים, חדשים. פרחים שלא הכרתי.

בימים הבאים הם נפתחו למעין אשכולות של פרחים פעמוניים.

אינני יודעת אפילו את שמם

אבל כל פעם שיצאתי התבוננתי בהם והרגשתי רעננות והתחדשות.

 

תהיתי מהו הדבר בפרחים האלו שעושה לי טוב כל כך.

ובכן, למעשה אנו גרים בדירה הנוכחית בינתיים פחות משנה.

עברנו לכאן בקיץ שעבר

וכשהגענו אז

פרחו על הצמחייה הנשפכת מלמעלה – פרחים וורודים.

כל אחד בקוטר של כארבע סנטימטר. כל אחד פורח בפני עצמו.

יפים, ענוגים וחמודים.

בשבת כשיצאתי להתפלל בחצר

השביל היה מנוקד בפרחים כאלו שנשרו מלמעלה. הרגשתי כלה 🙂

 

הסתיו הגיע והחורף אחריו.

הצמחייה סיפקה לחצרנו עלי שלכת בכמות מסחרית

(ביתי הצלמת נהנתה מזה מאוד ואף הפיקה מהשלכת תמונות מדהימות)

וכשהגיע האביב ציפיתי שוב לפרחים המוכַּרים

והנה, הפתעה. אשכולות פעמוניים של פרחים סגולים.

איך זה קרה?

אני לא יודעת.

אולי זו צמחיה מעורבת.

על כל פנים, אותי זה ריגש מאוד. התרגשות רכה ונעימה

ותהיתי לעצמי מה הדבר המיוחד בפרחים הרכים והענוגים האלה

שעושה לי טוב כל כך.

 

המסקנה שהגעתי אליה היא:

אני הרי יודעת שעוד מעט זה יתחלף.

הקיץ מגיע ואיתו יבואו הפרחים הוורודים שהכרתי

והאשכולות הסגולים יעלמו עד האביב הבא.

הפרחים היפיפיים האלו מפגישים אותי עם חוויה של כאן ועכשיו.

כאשר אני מתבוננת בהם ויודעת שהיום זה כך ומחר זה אחרת

זה גורם לי לחיות בצורה מלאה יותר את הרגע הזה.

חשבתי על כך כמה זה נדיר בעולמנו התזזיתי.

לפעמים החיים שלנו מורכבים ממין שרשרת של דילוג מהרגע הקודם אל הרגע הבא.

מרוץ מרוץ מרוץ.

אפילו את מסיבת הסידור של הילדה בת השש אנחנו רואות מבעד למסך המצלמה הדיגיטלית

ומדמיינות איך נהנה מזה כאשר נצפה בזה בעתיד / בבית / עם סבתא.

הכל כמובן בסדר גמור.

עם זאת

יש משהו עוצמתי ומחייה ממש

בלקחת לעצמנו חלקיק של זמן

ולרגע קצר – לחיות את מה שקורה עכשיו.

לחיות את החיים האמיתיים.

לפגוש אותם.

למשש אותם.

 

איפה זה פוגש אותנו כאימהות?

לפעמים אנחנו נמצאות במרוץ תובעני.

מלהטטות בין עשרות משימות.

זה נפלא ומקדם ומוסיף לנו אין סוף זכויות נצחיות.

עם זאת

כמה טוב

מדי פעם לעצור,

לקחת אויר,

לנשום

ולכמה רגעים – לחיות את ההווה. לחיות אותו בצורה מלאה.

זה יכול לפגוש אותך כשאת מאכילה את התינוק.

בראש עוברות לך עשרות תכניות.

מה היה קודם? מה קורה עכשיו מעבר לדלת ומה עלי לעשות תכף.

רגע. עצור.

עכשיו אני פה עם התינוק.

לרגע קצר

חיה את הרגע הזה.

מאפשרת לעצמי את התחושה המיוחדת של הביחד הזה.

של הנתינה.

של ההתחברות לפעימות חיים עדינות שקורות ברגע זה ממש.

איפה זה פוגש אותך?

 

נ.ב.
רוצה לשדרג את חוויית האימהוּת שלך? הקליקי כאן.

 


מתחברת לדברים? יש לך הערות? הארות? השגות?

מזמינה אותך לכתוב לי לדוא"ל: Estihes@gmail.com 

או להשאיר תגובה בטופס למטה.

אשמח לשמוע ממך (:

תגובתך: