בס"דבפוסט הקודם הזמנתי את מי שמעוניינת להשיב לי תשובה על השאלה: "מהי סמכות בעינייך?" או "איזו אסוסיאציה עולה לך כשאת שומעת את המילה סמכות או משמעת?".
לא תיארתי לעצמי איזה גל עצום של תשובות אקבל. אז אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות לכל מי שטרחה והשיבה. אני מעריכה את המאמץ ואת האיכפתיות שזה מבטא. אני מתארת לעצמי שלאימהות רבות נוספות היה מה להגיב בנושא ולא הגיעו לכך. כולכן מקסימות ואיכפתיות.הי רגע, אסתי, איך את יודעת? זה פשוט! אם את קוראת עכשיו את המילים האלו זה אומר שבחרת לקרוא תוכן שעשוי לשפר את האימהות שלך. עכשיו תגידי את אם את אכפתית או לא.
התגובות לשאלה על המושג סמכות היו מעניינות ומעשירות. שמחתי מאוד לגלות שרוב האימהות מזהות את המילה סמכות עם המילה לסמוך. אם יש מישהו חזק אז יש מישהו שאפשר לסמוך עליו ולהישען עליו בעת הצורך. היו שהוסיפו גם את המילה סָמוך. עצם הנוכחות של מישהו חזק בשטח כבר משרה הרגשת ביטחון.
היו המון תשובות מקסימות. אני מצטטת כאן שתיים:זוהי תגובתה המקסימה של מיטל: סמכות זוהי כפיפת ראש מפני מי שגדול בחכמה או שנים. זה לבטל רצוני מפני רצונו. זה לדחות סיפוקים ומאוויים. זו הכנעה ולהרגיש סמוך ובטוח. זו השלמה עם מציאות וכלליה. זה לשמור על גבול ללא שבט. זוהי סמכות בעיני. בתחילה זו אמא ואח"כ גם אבא. הגננת. הרב'ה בחיידר המשגיח בישיבה. והמטרה המרכזית שאליה שואפים והיעד כל הזמן מהבהב ומזהיר: כפיפת רצונינו בפני הסמכות העליונה בעולם. לפני הקדוש ברוך הוא. הוא הסמכות. ואנחנו, סמוכים.והנה תגובתה החמודה של תהילה פ.: המילה סמכות בשבילי היא כמו יבשה מוצקה עבור טובע. כמו תרופה מצילה לחולה סופני. כמו קפה ועוגה באמצע סערת המקלחות של שש בערב. כמו עליונית במידה 38 לאישה אחרי לידה. כמו חבר צברי קרוב לעולה חדש. כמו מענק כספי למחוסר עבודה. כמו עוזרת בית ביום חמישי. כמו תחילת שנת הלימודים בתאריך המייגע הזה… במילים אחרות: כמו משהו נחשק שוודאי יציל אותי לו רק יהיה בנמצא או בהישג ידי. כמה חבל שהוא לא…
 תודה לכל המגיבות. השיתוף העשיר אותי והיה עבורי חוויה מרתקת.
אחת התשובות שמשכה את תשומת ליבי היתה: "אמנם המילה סמכות נשמעת כמו מישהו שאפשר לסמוך עליו. אבל אם נדבר על אסוסיאציה אז הדימוי שעולה לי למילה הזאת הוא של מנהלת נוקשה קפדנית".לא נעים במיוחד. ועל זה אני רוצה בעצם לדבר.
באחת ההתכתבויות הקודמות תיארתי את המציאות הזאת שיש בתוכנו מחשבות שונות. כמו השיר "שני קולות בתוך ליבי".לפעמים מתרוצצות בתוכנו מחשבות מנוגדות כשכל אחת מושכת לכיוון אחר. הסיבה לכך היא שיש בתוכנו כמה רמות של חשיבה.יש את החשיבה השכלית. נקרא לזה כאן הקול הבוגר, הקול הזה הוא קולו של השכל ההגיוני, השקול, החושב והמסיק מסקנות.לעומת זאת יש בתוכנו גם את קולו של הלב, קולו של הרגש. אני אוהבת לכנות את החלק הזה: הילד הקטן שבתוכנו. התואר הזה מתאים לו משום שהמאפיינים של החלק הרגשי דומים למאפיינים של ילד קטן.
הוא תמים ומושפע בקלות. הוא רוצה הכל עכשיו. הוא נסחף בקלות בדמיונות. הוא רגיש ופגיע ומה שחשוב עכשיו לענייננו – הוא נושא איתו מטען של כל החוויות שחווינו בילדותנו והמסקנות שהוא הסיק בעקבותיהן. בזה הוא לא רק הילד הקטן שבתוכנו. הוא הילד הקטן שהיינו.הבעיה היא שברוב המקרים אנחנו לא מודעים לכך ואז הוא משפיע על ההחלטות שלנו בהתאם להסתכלות התמימה שלו על העולם ובהתאם למסקנות תמימות שהוא הסיק מהתקופה שהיינו קטנים ותמימים.
ואגב, אם מישהי חושבת עליו עכשיו: 'איזו צרה זו. מה, אני לא יכולה להתבגר? אי אפשר שבגילי השכל יהיה זה שיוביל אותי?'
אז הרשו לי ללמד עליו זכות. כי הילד הזה שבתוכנו הוא גם המקור של היצירתיות והשמחה שלנו.הוא ספונטני. הוא זורם. הוא חי. הוא המקור לסקרנות ואהבת הלמידה שיש בנו, בתנאי שלא כיבינו אותו ואנחנו מכירים בערך שלו.אז לפני שאנחנו לומדות איך מתמודדים ומה עושים. ניקח רגע למחשבה של אהבה והערכה לדבר הנפלא הזה שבתוכנו. לילד הקטן או אם מתאים לך יותר הדימוי – הילדה הקטנה שבתוכך.אם את מעזה אפילו יותר מזה, הרשי לעצמך לדמיין שאת מחבקת את הילדה הזאת ולוחשת לה באוזן: "אני אוהבת אותך".
אנחנו רוצים לנווט את הילד. את הלב שלנו. אנחנו רוצות שהוא ישתף פעולה ויסכים להשתנות. שיפתח למסקנות חדשות. לדרכים יעילות יותר להתמודדות. לכן כדאי קודם כל לקבל אותו ולהעריך אותו.במילים אחרות, לקבל את עצמנו ולהעריך את עצמנו.
עכשיו – עומדת אמא מול הילד האמיתי שלה בחיים הנוכחיים. היא יודעת שנכון להציב לו גבולות ושבמקביל לאהבה שהיא שואפת להרעיף עליו והחום שהיא רוצה להעניק לו. היא צריכה להיות בשבילו דמות סמכותית.אבל עמוק בתוך הלב יש לה תמונה לא כל כך נחמדה של מהי סמכות ומה הם גבולות. אולי כמו בדוגמה של האמא שאמרה שסמכות זה בשבילה מנהלת קפדנית. אולי כשהיא חושבת על המילה משמעת האסוסיאציה שעולה לה היא של נזיפות משפילות, דחיה, עלבונות, כעס, צעקות ואפילו מכות.
עכשיו כשהיא עומדת מול הילד שלה, איך היא תפעל? מה ישפיע יותר? השכל או הרגש?
אז נניח שהשכל משפיע והיא בוחרת להציב גבולות. יתכן שבאותו זמן הלב שלה מרגיש שהיא עושה עוול, ושגבולות זה דבר מעצבן, ושהיא עושקת מהילד שלה את החֵרות, ושהיא הבטיחה לעצמה שהיא תהיה אמא נחמדה.
ואז מה קורה? הסמכות נשמעת מגומגמת. הילד קולט את חוסר הביטחון של האמא. אמא לא לגמרי בטוחה שהיא צודקת. איזה פחד. אני רוצה לידי אמא חזקה. לא אמא מהססת וחלשה. אני חייב לבדוק את זה. אם אנסה למתוח את הגבולות, לא תהיה לה ברירה, היא תצטרך להיות חזקה ואז אני ארגע.
כתוצאה מכך הילד מותח את הגבולות עוד קצת ועוד קצת. לפעמים, כשזה מוגזם, תופסת האמא את המושכות ומעמידה אותו במקום.
לפעמים היא מתוסכלת מזה ומרגישה אשמה. לא נעים להרגיש אשמים. בדרך כלל כשמרגישים אשמה, מהר מאוד זה הופך להיות האשמה כלפי אחרים.'בטח שכעסתי. אבל זה בגללו. אני רוצה להיות אמא טובה אבל הוא מוריד אותי מדעתי'. כך עלול להיווצר גלגל של כעס כאב ואשמה שמזינים זה את זה וגורמים לאמא להרגיש מובסת.
אז מה עושים? בסדנת "אימהוּת מהישרדות להגשמה" יש תהליך עוצמתי שמשנה לחלוטין את המפה הפנימית ומסייע לא רק להבין מה נכון לעשות אלא כיצד לעשות זאת מתוך שלום פנימי ולזכות לאינטואיציה של מה מתאים מתי ועד כמה.להפוך להיות השילוב הזה של אמא שהיא סמכותית ומילה שלה זו מילה וצריך לשמוע בקולה, כל זה מתוך רוגע ועם גב יציב של אהבה איתנה.
בהזדמנות הזאת אני רוצה להציע לכל מי שרוצה לפרגן לעצמה מתנה לחיים. מתנה שתשפר את איכות החיים שלה ושל ילדיה וכל הסביבה לפעמים עם השפעה לדורות, שתעשה את הצעד ותרכוש את הסדנה הטלפונית. כל הפרטים כאן וכאן או בקבצים המצורפים.
וכמו שהבטחתי, הנה גם כמה טיפים להצבת גבולות בגיל המרי.אחד המאפיינים של גיל המרי הוא הצורך בעצמאות. לכן קשה לילדים בגיל זה לקבל מרות ולבצע הוראות.אפשר ורצוי לבוא לקראתם ולהקל עליהם לשמוע בקולנו בשני אופנים: א) מתן בחירה, לדוגמה – אנחנו שואלים את הילד: "מה אתה בוחר לאסוף, את הקפלה אות את הקליקס?". כך הילד מרגיש שהוא זה שקיבל את ההחלטה ומבלי לשים לב הוא קנה גם את הרעיון שיש פה הורה סמכותי. כי נכון שהוא בחר אבל אני החלטתי שהוא יבחר והוא הכפיף את עצמו למה שהצעתי. יותר מזה – אפילו אם הוא יציע רעיון שלישי, עדיין הוא קיבל את המסר שמשהו הוא יהיה חייב לעשות כי אמא החליטה.
ב) טכניקה נוספת שמקלה עליהם לקבל מרות היא אם אנחנו מודיעים לילד כמה רגעים קודם על מה שאנחנו רוצים ממנו. לדוגמה: "בעוד חמש דקות אני אקרא לך למקלחת".
כמובן שכאשר הילד שומע בקולנו ומבצע מחמיאים לו על כך. מחבקים אותו. אומרים לו כל הכבוד. כל אחת לפי מה שמתאים לה ולילד שלה.
כדאי להתחיל עם מטלות קלות שברור לנו שהוא יכול לבצע ולהתקדם בהתאם לגיל.
| חשוב לציין. גם אם הילד לא ביצע את מה שביקשנו זה עדיין לא נחשב שהסמכות נפגעה. אנחנו יכולים לומר: "את צריכה להרים את הבובה. את לא הרמת וזה לא בסדר". |
|