חזרה בתשובה מזווית אחרת

הפעם אני רוצה לכתוב על חזרה בתשובה מזווית שונה מהמקובל,
אם כי אני מאמינה שהיא מתארת תהליך עמוק של חזרה למקור.
חזרה לאמת פנימית שקיימת עמוק בתוכנו.

שרי (שם בדוי) הגיע אלי לייעוץ
ותיארה לי את הקושי שלה להעניק אהבה לילדים.
"עם הקטנים קל לי" היא אמרה.
"הם חמודים וחביקים ופשוט מזמינים חיבוק ונשיקה"
"עם הבת הגדולה יותר אני מרגישה שקשה לי.
היא לפעמים מתרפקת ומחפשת את זה
ואני מרגישה שממש קשה לי לתת לה.
אני מרגישה רתיעה,
אני מרגישה מבוכה,
ואני מוצאת את עצמי מתנערת ממנה ובלי כוונה פשוט דוחה ומרחיקה אותה.
זה מצער אותי מאוד
כי אני מרגישה שהיא מחפשת את החמימות האימהית
אבל אני לא מסוגלת".

בתהליך הייעוץ, הנחיתי את שרי לדמיין שהיא פוגשת את עצמה הקטנה.
את הילדה הקטנה שהיא היתה .
אומרת לה מילים של חיבה
ומזמינה אותה אליה לחיבוק.

שרי היתה נסערת.
היא התפלאה לגלות שהיא ממש לא מרגישה בנח עם הילדה הפנימית הזאת.
"דמיינתי אותה על פי תמונות ילדות שלי יושבת מולי על הכסא,
מתפתלת, השיער שלה מבולגן, החולצה לא מסודרת.
רציתי להעיר לה ולומר לה –
תשבי כבר נורמלי, תסדרי ת'חולצה.
היה לי קשה איתה ממש קשה.
קשה לי לקבל אותה".

ביצעתי עם שרי תהליך עמוק שבמהלכו
דמיינה שרי כיצד היא מתפייסת עם הילדה שהיא הייתה
וכיצד בסופו של דבר היא מזמינה אותה אליה
ומחבקת אותה בחמימות ובאהבה.

בשבועות הבאים עדכנה אותי שרי בשחרור שהיא מרגישה שהתהליך העניק לה.
"סוף סוף אני מרגישה בנוח עם ההתרפקויות של הילדה שלי.
סוף סוף קל לי, נוח לי ונעים לי
להעניק לה בחזרה אהבה".

המהר"ל מפראג אומר
שהשלום בינינו לבין זולתנו
ובינינו לבין הקב"ה
מתחיל מהשלום בינינו לבין עצמנו.
שנזכה כולנו לשלום ושלווה אהבה ואחווה,
אסתי.