ט"ו באלול תשפ״א

23/08/2021

זאת דעתי על שעת איכות

בס"ד

 

ישבתי בברית של אחיין מתוק.

מולי ישבה קרובת משפחה שהיא אמא צעירה לחמישה מתוקים

שהגדולה שבהם בת מצווה בערך.

"אני לא מגיעה לשבת עם הילדים שלי לשעת איכות"

היא מגלה לי במבט אשם.

"כשכבר יש לי רגע פנוי אני לא יודעת איך לנצל אותו.

למי לגשת עכשיו? מה לעשות איתו?

האם לשלוף אותו מהספר שהוא מעלעל בו כדי לתת לו 'שעת איכות עם אמא'

או לקרוא לו מהמשחק עם החברים למטה?"

 

רציתי לומר לה – "תרגעי. לא צריך שעת איכות

את אמא מקסימה בכל מקרה"

אבל לא היה מצב לפתח שיחה

אז הבטחתי לה שאענה לה כאן, בפוסט מיוחד. שכולן תוכלנה להנות מזה.

 

אני זוכרת איך כשהייתי אמא צעירה

פעמים רבות הייתי מקבלת מחמאה

מגננות או שכנות שאמרו "רואים על הילדים שלך שאת יושבת איתם"

ואני שמעתי והרגשתי נקיפות מצפון

כי המחמאה נאמרה לי ממש לא בצדק.

היא לא הגיעה לי.

לא ישבתי עם הילדים שלי לשעת איכות.

לא היה לי פנאי.

מטלות היום רדפו בזו אחר זו ולא הגעתי לזה

ואם להודות – גם כשכבר כן התאפשר לא הייתה לי לזה סבלנות

ולא! לא עשיתי את זה!

לא צבעתי איתם בגואש,

לא הדבקתי מדבקות,

וכמעט שלא ירדתי איתם לגינה.

עוד יותר בסוד אגלה

שכמעט ולא סיפרתי להם מתוך ספרים

ובקושי עברתי איתם על דפי הקשר שהביאו מהגן

כי תמיד היה הפעוט התורן שמשך

או התינוק שבדיוק התעורר.

 

אז מה כן היה שם?

האמת – פשוט אהבתי אותם (ועדיין)

ולכן נהניתי בחברתם

וכשמי מהילדים שאל אותי באמצע ארוחת ערב או כשידי מלאות סבון של שטיפת כלים

האם השמש הולכת לישון בים

אז התלהבתי והסברתי והמשלתי והדגמתי.

וכשהזכירו איזה שיר שלמדו בגן

הצטרפתי אליהם

וסיפרתי להם חוויות משעשעות שזכורות לי מימי ילדותי.

 

האם זה מספיק?

לא יודעת.

כך התאים לי

וב"ה הילדים גדלו בסדר.

מסתבר שנקיפות המצפון היו מיותרות

והיום אני שמחה לפטור מהן אימהות צעירות.

עזבו את זה. תשחררו. תזרמו.

התייחסו אל עצמכן כמו שהייתן רוצות להתייחס לילדיכן – בחמלה, בחיבה, בכיף ובשעשוע.

 

אחרי שהתפטרנו מנקיפות המצפון

נתייחס למרכיב חשוב במערכת

והוא "חוויית ילדות".

למה אני מתכוונת?

ובכן,

כולנו היינו פעם ילדים

ובתוך תוכנו יש את זה.

יש את השפיעה הזורמת הזאת

שמתפעלת מבועות סבון

ומתרגשת מפרח סגול קטיפתי קטנטן.

יש בנו את הילדה שהיינו פעם

שאוהבת לצחוק, להשתעשע, לשמוח

שסקרנית להבין וללמוד את העולם.

רק מה?!

לפעמים אנחנו קצת שוכחים אותה שם בפנים.

מתעלמים ממנה.

אולי לא מרגישים איתה בנוח ומשתיקים אותה.

 

הילדים שלנו נותנים לנו את האפשרות המדהימה

להתחבר לילדה הקטנה שבפנים

ולחוות את החיים במלוא עוזם השוקק.

רק תרשו לעצמכם. זה הכל.

 

הרבה נחת,

אסתי.

 

נ.ב.
רוצה לשדרג את חוויית האימהוּת שלך? הקליקי כאן.

 


מתחברת לדברים? יש לך הערות? הארות? השגות?

מזמינה אותך לכתוב לי לדוא"ל: Estihes@gmail.com 

או להשאיר תגובה בטופס למטה.

אשמח לשמוע ממך (:

תגובתך: