עכשיו, שמנה לב מה קרה
ואיך אילה עדיין מיישמת יפה את הלמידה.
היא לא כתבה: "המורה המדהימה והמיוחדת שבזכותה אני יודעת בלה בלה בלה…"
אלא כתבה: "המחנכת בסמינר ששיננה לנו שוב ושוב".

אילו אילה הייתה כותבת לי "המחנכת המדהימה" מה היה קורה לי?!

-הייתי נבוכה ומיד נזכרת בכל ההזדמנויות שבהן ממש לא הייתי מחנכת מדהימה

אלא קצת משעממת (כנראה).

ובכן. היא לא כתבה לי כך. לא דיברה על האופי שלי אלא על המעשה,
על ההתנהגות – "המורה שיננה לנו שוב ושוב". עובדה שאי אפשר להתווכח איתה.

עכשיו היה תורי ללמוד ממנה וליישם
ולכן בתשובתי אליה לא כתבתי: "ואוו, אילה, תלמידה למופת"
אלא דיברתי איתה על הנתונים שאי אפשר להתווכח איתם:

אילה עשית את זה טוווווווווווווב!!!!!
הקשבת יפה
ואת כך זוכרת!!!!!!!!!!!!!!!
מדהים!!!
ממש נחת (:
אין מה לומר, הצלחת "לסדר" אותי (: (: (:

אגב, מותר וזה בסדר גמור להשתמש בתיאורי אופי חיוביים כאשר הכוונה לבטא חיבה.
במקרה כזה אפשר ללא הגבלה לומר לילד
אתה חמוד ומתוק וצדיק ונשמה ואמא אוהבת אותך.
לעומת זאת כאשר אנחנו מעוניינותלחזק ילד בתחום שהוא התמודדות עבורו
שם נעדיף לשבח אותו על המעשה ולא על האופי.

לסיכום: דיברנו על כך שמחמאות על האופי של הילד מלחיצות אותו ולכן עלולות להביא לתוצאה הפוכה.

יש עוד משהו
ובשביל זה אני רוצה שלרגע קצר
תתארי לעצמך שאת נערה בת 16 היושבת במטבח בסיום יום לימודים מעייף ואוכלת ארוחת צהריים. 
בראשך עוברות תוכניות שונות לימים העמוסים העומדים לפנייך
והנה נכנסת יסכה אחותך בת השבע עשרה (קבלי אותה) ופונה אלייך במבט מתחנן:
"גרציה, את מסכימה לשטוף היום במקומי את הכלים הבשריים??????
בבקששששששששששה!!!!
יש לי מפגש דחוף עם חברות."

את לוקחת לעצמך רגע קצר שבו את הופכת בבקשה שלה
ומגיעה למסקנה שזה דווקא רעיון מצויין
כי מחר את תצטרכי שיסכה תדיח במקומך את הכלים החלביים בגלל יום הולדת של חברתך.
ולכן את עונה לה: "בסדר"
יסכה מיד מתנפלת עלייך בתודות ובמילים: "גרציה את צדיקה! יש לך לב זהב!
ידעתי שתסכימי כי את כל כך בעלת מידות תרומיות!!!"

תארי לי איך בתור "גרציה" היית מרגישה עם תגובתה של יסכה?
מחכה לתגובותך (:
אסתי.