לכעס יכולות להיות סיבות שונות. לפעמים זו נטייה להתרגז על כל מה ומי שלא הולך לפי התכנית. במקרים כאלו אין מילוט מעבודה על מידת הכעס באמצעות ענווה, באמצעות לימוד זכות, באמצעות האמונה שהכל לטובה ועוד.
אבל יש סוג של כעס שהוא בכלל לא כעס אלא תחפושת. יש שם משהו אחר שמתחפש לכעס. הכירו נא את המושג – "המרה"הקורית כאשר רגש אחד ממיר את עצמו לרגש אחר.
כעס כידוע הוא רגש. לפעמים רגש הכעס מגיע כתחליף לרגשות של אוזלת יד, חוסר אונים, ייאוש וחולשה.
רגש של חוסר אונים הוא רגש קשה. לפעמים בלתי נסבל. כשאנו מרגישים חוסר אונים הכי טבעי שנרצה לברוח מזה ואז קורית התופעה שכתבתי עליה למעלה – אנחנו ממירים את חוסר האונים בכעס. אנחנו עושים את זה כמובן בצורה לא מודעת. אבל תכל'ס זה מה שאנחנו עושים.
למה דווקא לכעס? משום שכעס מעניק אשליה של כוח. של עוצמה. כשאנחנו כועסים אנחנו לרגע מרגישים שהחזרנו לידיים שלנו את המושכות. שהשליטה בידינו.
אבל מה באמת קורה? זו אינה שליטה אמיתית במצב. הכעס מביא בדרך כלל לתוצאות הפוכות מאלו שהתכוונו אליהם. האנשים שאנחנו פונים אליהם ומצפים מהם להבנה והתחשבות מסתגרים מפנינו. המיקסר הסורר שבעטנו בו מתמרד ומפסיק לעבוד. ואז התסכול ותחושת חוסר האונים גוברים עוד יותר ובעקבותיהם גובר הכעס ובעקבותיו חוסר האונים ובעקבותיו הכעס וחוסר האונים והכעס ו…
האם אפשר לעצור את הגלגל הזה? אז כן! זה אפילו פשוט. עלינו לטפל בתחושת חוסר האונים וממילא לא נזדקק לרגש הכעס שיחפה עליה.
ברוב הפעמים נובעת תחושת חוסר האונים מחוסר ידיעה. תושיבו אדם בלי רקע במחשבים מול תוכנה משוכללת לעיצוב גרפי ותצפו ממנו שיוציא תוצרים מעולים. זה לא יקרה. הוא אולי ינסה. יקיש יגלול ויקשקש אבל כמה מתסכל – הוא לא יגיע לתוצאות. אפילו סמיילי הוא לא יצליח ליצור.
קחו אדם המראה כישרון מוזיקלי, הניחו בידיו כינור וצַפּוּ שהוא ינגן. "תנסה, מקסימום תצליח". כמה נחמד ומחמיא וכמה מתסכלות התוצאות. אולי הוא יצליח בעמל וביזע רב ללמוד בדרך של 'טעיה ותהיה'. במקרה הטוב הוא יגיע בתוך שלוש שנים לתוצאה שיכול היה להגיע אליה עם הדרכה מתאימה בתוך שבועיים.
הדבר הבסיסי והלגיטימי ביותר עבור כל בעל מקצוע זה הכשרה מתאימה – התמקצעות.
המצב האבסורדי הוא שמה שמובן מאליו בכל מקצוע לא מספיק מובן כלפי אימהות.
לאימהות שלך מגיע מקום של כבוד! מקצוע ההורות הוא אחד המקצועות המורכבים ביותר. כל אמא היא למעשה מנהלת מוסד קטן שבו היא גם המדריכה, גם הטבחית, גם הכובסת, המטפלת הרגשית, מספרת הסיפורים (כשהייתי ילדה…), שחקנית (איך עושה פרה?), רכזת חברתית ואפילו רופאה בזעיר אנפין.
מה שיכול לפשט את התפקיד המורכב ולחסוך אין סוף מצבים של כעס וחוסר אונים זה פשוט ידע – הדרכה טובה, התמקצעות, וזה אפשרי! כשאת מבינה 'איך דברים עובדים' ומקבלת כלים והדרכה מתאימים פתאום את חשה בהירות וביטחון. פתאום את פועלת ויש תוצאות ומהר.