י"ב תמוז תשפ"ב

11/07/2022

הטריק הקטן שחוסך הרבה כעסים

בס"ד

התפעלתי השבוע לראות אמא צעירה
מתייחסת לתינוקה הקטן בסבלנות רבה וברכות נעימה,
זאת כאשר הילד היה "עקום".
הוא לא הרגיש טוב
והיה נודניק למדי
והיא זרמה איתו –
עִרסלה אותו, פִּטפטה איתו, שרה לו שירים, שִעשעה אותו.

אמרתי לה שאני מתפעלת מהסבלנות הרבה שלה
והיא הסבירה לי:
"אמרתי לעצמי שהיום אני עובדת בלהרגיע אותו.
הרי אם הייתי נלחמת
ומנסה להגיע להספקים
היינו יוצאים שנינו עצבניים.
הוא, משום שהוא לא מרגיש טוב ולא מקבל מספיק "אמא"
ואני משום שלא באמת הייתי מצליחה להתקדם בעבודותי כשהוא מנדנד ברקע".

חשבתי לעצמי כמה חכמה הגישה הזאת
וכמה עגמת נפש היא חוסכת.
אמנם לא תמיד זה מתאפשר
עם זאת –
יש כאן לימוד שכל אחד יכול לקחת
והוא:
שהבחירה איך להרגיש
מתחילה באופן החשיבה שלנו.

אחת מתבניות החשיבה המתקילות היא החשיבה של "אמוּר ל…"
"הילד שלי אמוּר עכשיו לשתוק / לישון / להעסיק את עצמו / להרגיש טוב
ואני אמוּרה להספיק לגמור את הפרוייקט / את הגיהוץ / את השטיפה".

התוצאה היא תסכול מכך שהדברים לא קורים כפי שהם "אמוּרים" לקרות.

כנגד התפיסה של "מה שאמוּר להיות"
אנו יכולים להציב את השאלה: "מי אמר?"
ולבחור במחשבה היותר יעילה עבורנו.
במקרה הזה
בחרה האמא לראות את הזמן הזה שהיא כביכול "מבזבזת" עם הילד
כזמן של "עבודה". כלומר – זמן שבו ההספק שלה הוא עצם ההתעסקות עם הילד.
זה עזר לה להיות רגועה
ולהעניק לילד שלה את ההיענות שהוא היה צריך.

האם את מכירה משפטים נוספים של "מה שאמוּר להיות"?
אשמח שתשתפי אותי.

הרבה נחת 🙂

אסתי.

 

נ.ב.
רוצה לשדרג את חוויית האימהוּת שלך? הקליקי כאן.

 


מתחברת לדברים? יש לך הערות? הארות? משהו לשאול או להוסיף?

מזמינה אותך לכתוב לי לדוא"ל: Estihes@gmail.com 

או להשאיר תגובה בטופס למטה.

אשמח לשמוע ממך (:

תגובתך: