בס"ד 

"אחרי הקורונה נצטרך פסיכיאטר"
זה המשפט ששמעתי אישה לוחשת לחברתה 
כשהמתנתי בתור לדואר
ואז הן עברו לדבר על ההתמודדות בבית עם הילדים.
"גם הילדים יצטרכו פסיכיאטר" הוסיפה חברתה.
והראשונה: "מה לעשות?!"
ניע ראש בתגובה. חיוך אירוני
ואנחה שכולה תבוסה ויאוש.

אחד השעשועים האהובים על ילדים קטנים
זה להסתובב סביב עצמם סחור סחור עד שהם מאבדים את שיווי המשקל וצוחקים:
"אמא! כל הבית מסתובב!"
מכירה את זה?
הילד שלי אומר בצחוק שזה פירוש המילים "חגים ומועדים"
(חגים=מסתובבים, מועדים=נופלים)
אז הם נופלים, ממתינים קמעה,
אט אט הבית מפסיק להסתובב סביבם והם קמים, מתנודדים עוד טיפה וחוזרים לשיווי משקל.

כשמתרחשים סביבנו שינויים
והעתיד כל כך לא ברור,
סדרים שהתרגלנו אליהם משתנים
ואיננו יודעים לכמה זמן ולמה נכון להסתגל
אנו עלולים להרגיש "חגים ומועדים".
הכל מסתובב מסביבנו ואנו מסוחררים.
אנה אנו באים?

אז כן. בזמנים כאלו יותר מתמיד
חשוב לקחת נשימה עמוקה.
חשוב לקחת לעצמנו רגע.
כמו הילד שחג ומעד
לקחת את הכמה דקות
כדי לצאת מהסחרחורת ולחזור לאיזון.

איך עושים את זה?
לכל אחת יש את הדרך שלה.
לאחת סיבוב קצר למטה באויר הצח.
לאחרת כוס קפה עם סיפור קצר מעיתוני החג.
לשלישית עושה טוב להתבונן בפרחים שפרחו באדנית,
לחוש את צינת הבוקר, לחלום, להקשיב לציפורים,
לכתוב כתיבה ספונטנית.
מהו האיוורור שלך?
אשמח שתשתפי אותי.