בס"ד

קיבלתי תגובות רבות.
חלקן ממש נרגשות,
בעקבות סידרת הטיפים בנושא גיל המרי.

אימהות אומרות:
"סוף סוף אני מבינה שזה נורמלי וזה בסדר.
זה נותן אורך רוח וסבלנות".
אימהות נושמות לרווחה
וכמובן, בודקות איך נכון להתנהל עם הגיל המתוק והמאתגר הזה.

אני רוצה לצטט פה תגובה ששלחה אלי אחת האימהות.
ביקשתי את רשותה לפרסם את הדברים:
"אסתי, 
הארת את עיני.
לפעמים אני אומרת שילדים עד גיל שנתיים הם מלאכים וטובים.
ומגיל שנתיים
מרגע שהם מתחילים לדבר
הם יכולים להתחצף אלייך, ואז אני חושבת: 'למה לגדל אותם?
עדיף לגדל דברים שלא מדברים כמו עציצים ופרחים'.
עכשיו. אחרי שכתבת את זה אני מבינה שהגיל המאתגר הזה הוא שלב בהתפתחות שלהם.
קשה לגדל ילדים. נכון שזה אמונה, אבל הם צריכים את התנאים שלהם, 
אם אין להם את כל התנאים לא שווה לגדל כי עלול לצאת מהם פרי באושים חס וחלילה. 
התנאים הם כסף, חום, אהבה, שמחה בבית. לא תמיד יש את כל התנאים. 
כמו שעציצים צריכים חום מהשמש, השקעה והשקיה."

עד כאן דבריה.
בתגובה כתבתי לה את הדברים הבאים:
"… תודה על המילים הטובות.
אני שמחה שעזרתי לך לראות את הדברים באור אחר.

ובנוגע לתסכול שתיארת
אני מבינה את התסכול הזה
וגם שומעת על כך ברמות שונות מאימהות נוספות.
לכן אני חושבת שכל כך חשוב שנדע את